פטריגיום הוא בעצם כפל של לחמית ורקמה פיברווסקולרית אשר "פולשים" ומכסים חלק מהשכבות החיצוניות של קרנית העין.
מהם גורמי הסיכון?
הגורם סיכון העיקרי הוא חשיפה לקרינה אולטרא סגולית (Ultraviolet Rays or UV rays). גורמי סיכון נוספים אפשריים הם יובש ניכר, דלקות חוזרות\כרוניות, חשיפה לרוחות או אבק מתמשכת. ככל שמתקרבים לקו המשווה של כדור הארץ השכיחות של המחלה עולה.
איך הנגע מתפתח?
בדיקה ההיסטופתולוגית של רקמות פטריגיום מדגימים איבוד של המרקם התקין של סיבי הקולגן אשר נמצאים בתוך הסטרומה של רקמת הלחמית ובו זמנית מתפתח רקמה פיברווסקולרית (פיברוטית ווסקולרית). הפטריגיום בחלק גדול מהמקרים מתפתח מתוך נגע מסוג אחר אשר נקרא פינגווקולה (Pinguecula), אך חשוב לציין שחלק מהאנשים שחווים פינגווקולה אינם חווים בסופו של דבר פטריגיום ומצד שני לא כל מי שיש לו פטריגיום סבל קודם לכן מפינגווקולה.
מהם הסימפטומים?
מעבר לפן הקוסמטי (שיכול להיות די בולט לפעמים), אנשים עם פטריגיום סימפטומטי מדווחים על תחושת אי נוחות, עיוות של הראייה, פגיעה בציר הראייה ובמקרים חמורים על הגבלה בתנועת העיניים – כל אלו מהווים אינדיקציות לביצוע ניתוח פטריגיום.
מהם הסימנים ואיך מאבחנים?
רופאי עיניים יכולים לזהות פטריגיום בבדיקה פשוטה תחת מנורת סליט (Slit lamp). אם הפטריגיום נמשך זמן רב לפעמים ניתן לזהות אזור של פיגמנטציה בקצה של הפטריגיום (Stocker Linee). בנוסף, אם יבצעו טופוגרפיה של הקרנית ייתכן ויראו סימנים של אסטיגמטיזם (Astigmatism).
מהו הטיפול ומתי מנתחים?
כל עוד המחלה היא אסימפטומית הטיפול הוא שמרני. עם זאת, הטיפול הדפניטיבי למחלה הזאת הוא ניתוח פטריגיום בו מסירים את הנגע. ישנם כמה שיטות שונות לבצע את הפרוצדורה. האינדיקציות לניתוח הם:
- תחושת אי נוחות שאינה עוברת
- עיוות של הראייה (כתוצאה מאסטיגמטיזם)
- פגיעה ציר הראייה
- נגע גדול או אשר גדל בצורה משמעותית
- פגיעה בתנועת העיניים